מעורר מחלוקת

רעות ענבר היא פרשנית פוליטית עצמאית וחלק ממיזם ״יאללה תקווה״. בעברה עבדה במספר גופי תקשורת והייתה עוזרת פרלמנטרית של זהבה גלאון. לאחר תקופה בהייטק, היא חזרה לעולם התקשורת, הפעם כעצמאית, במרחב שממנו היא יכולה להגיד את מה שהיא מאמינה בו, ללא צנזורה או מגבלות שיושבים על שיקולים מסחריים וכלכליים כמו במערכות התקשורת המוכרות. 
 
במהלך הפרק דיברנו על:
על הסיפור האישי שלה והשינויים שעברה במעלה הדרך בתוך מחנה השמאל. 
על הציבור הליברלי שהתעורר לגודל השעה ויצא בהמוניו לרחוב כדי להיאבק על הבית. 
על קריסת הפרדיגמה של הימין בכל המישורים, ועל הרגע שבו המחנה הליברלי חייב להציע אלטרנטיבה שתוביל לחיים נכונים וטובים יותר בישראל. 
על הביקורת שלה כלפי מחנה השמאל, אליו היא שייכת מאז ומתמיד, ועל החשיבות הקריטית לדעת לשלב ידיים במאבק למרות המחלוקות. 
על הדברים שממשלה אלטרנטיבית תהיה חייבת לעשות אחרי הבחירות כדי לשנות את הכיוון אליו הולכת המדינה. 
ועל איך נמנעים מתקוות שווא ומכירים במציאות בלי להשתתק מתוך חרדה אלא דווקא הופכים אותה למנוע לפעולה ושינוי.

אלי הוא עיתונאי חרדי וקומיקאי וחלק מהשמאל האמוני. הוא נולד וגדל למשפחה חרדית ספרדית בבית שמש. הוא היה מבין הבודדים במחזור שלו שלמדו בישיבת פוניבז׳, ספינת הדגל של הציבור הליטאי. אלי הוא קול מאוד חזק בעד הציבור החרדי, למרות שהוא לא חלק אינטגרלי ממנה, אך מתנגד נחרץ לממסד החרדי ופועל אקטיבית נגד הממסד הזה. 
במהלך הפרק דיברנו על סיפורו האישי על היציאה בשאלה ועל החזרה במינון שלו. 
על הציבור החרדי שמנעד הרגשות שלו כלפיו נעים בין אהבה לבין כעס וכל מה שביניהם. 
על חוק הגיוס, לימודי ליבה והמאבק בין רבים בחברה הישראלית נגד החברה החרדית והממסד שלה.
על התפיסה המוטעית של הליברלים במאבק נגד הממסד החרדי.
על אקטיביזם שהוא חלק ממנו נגד הממסד החרדי. 
על התהליכים שקורים בחברה החרדית. 
על המצב החמור בו נמצאת החברה הישראלית בכל הקשור לשטחים ולמלחמה בעזה ובאספקטים נוספים. 
ועל השמאל האמוני.

חנן הוא אמן, צלם ואנימטור חיפאי. הוא נולד וגדל בדרום הר חברון, ילד מרדן, כהגדרתו. שואל שאלות, לא לגמרי שייך ומבין את מה שהוא גדל לתוכו. בגיל 14 הוא נקלע לפיגוע ירי, חוויה שהייתה אמורה, לפי ההגיון בישראל, לחזק את תפיסת העולם שגדל לתוכה. אבל אצל חנן קרה בדיוק הפוך. שרשרת של שאלות שעלו לו בעקבות המבט בעיני היורים הובילה אותו למקום פוליטי שונה לחלוטין מבית גידולו, לשמאל האנט ציוני. 
במהלך הפרק דיברנו על:
הילדות בהתנחלות מעון.
על הספקות והשאלות שעלו לו בשנים אלו. 
על פיגוע הירי ותהליך השינוי שהוא חולל. 
על הביקורת שלו על השמאל הציוני. 
על החזון שלו לעתיד המקום הזה.  
ועל תקווה. 

מתן הוא קולנוען ישראלי, במאי ותסריטאי. הוא מלמד בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. פרדייז קרוז ושאיפה לחיים, הם שני סרטיו הקודמים. בימים אלו הוא מסיים עריכה של סרט חדש שצולם לאחרונה. 
במהלך הפרק דיברנו על:
חייו בירושלים ועל השירות הצבאי שהפגיש אותו עם יותר מידי מתים. 
על הקולנוע ועל היצירה שלו. 
על החברה הישראלית. 
על קדושת ההיסטוריה מול ההווה החיים עצמם. 
על החיים כסתירה מתמדת.  
על הבחירה שלו להביט על העולם מזווית קומית. 
וכמובן על תקווה לשינוי. 

ינאי לוין הוא ירושלמי, אבא לשישה, מחנך בתיכון דתי, איש ימין ופעיל מחאה נגד המהפכה המשפטית. ינאי הוא אדם עצמי, נטול השתייכות שבטית לאף קבוצה. מגיל צעיר הוא סלל את דרכו העצמאית. מהחזרה בתשובה בגיל מאוד צעיר, דרך הבחירה בזרם הדתי לאומי, אך בצורה מאוד מבוקרת. הוא מקבל את פרקטיקת אורח החיים אך מסרב להגדיר את עצמו כשייך לקהילה הזו, לא רק כי הוא ביקורתי כלפי חלק מהתפיסות הרווחות בציונות הדתית. מבחינתו קבלת קבוצה מסוימת שמגדירה אותך פוגעת ביכולת לחפש אמת נטולת מוסכמות חברתיות. תפיסותיו המדיניות ימניות מבוססות אך ורק על שיקולי ביטחון, לתפיסתו אין בצד השני מישהו שאפשר לעשות איתו הסכם אמיתי. באותה הנשימה הוא מתנגד חריף לתפיסה המשיחית ולאלימות והבנייה הבלתי חוקית בשטחים. 
במהלך הפרק דיברנו על: 
החזרה שלו בתשובה.
על הבחירה בציונות הדתית מבין האופציות השונות בספקטרום האורתודוקסי. 
על תפיסתו העצמאית בתוך אורח החיים הדתי וההשתייכות המסוימת לקבוצה.
על התפיסה המשיחית של הרב קוק ועל הסכנות הטמונות בה. 
על האלימות והבנייה הבלתי חוקית בשטחים. 
על אופן התייחסותו לסכסוך הישראלי פלסטיני והעתיד הנראה לעין. 
על תפיסתו הליברלית והתנגדותו למהפכה המשטרית שממשלת ישראל ניסתה לחוקק. 
וכמובן גם על תקווה, או ליתר דיוק תקווה זהירה כמו שינאי אמר בסוף הפרק. 

שרה היא תושבת ההתנחלות כוכב השחר, עו״ס קלינית ומטפלת זוגית ופעילה בתמ״ה וביוזמות נוספות הדוגלת בדיאלוג בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית וביננו לבין הפלסטינים. שרה שכלה את שני בניה, בכורה יצחקי שנהרג בטיול בעת שירותו בחיל האוויר בשנת 2002. ואת בנה מלאכי בפיגוע ירי בכביש אלון בשנת 2015. 
במהלך הפרק דיברנו על השכול והכאב העצום. על הבחירה בחיים, בצמיחה ובדיאלוג מתמשך במקומות הכי אקוטים וכואבים לנו, כחברה ובני אנוש באזור בו אנו חיים. על התהליך האינסופי בו היא נמצאת כל העת, על ההיברידיות, החיפוש והדיוק היומיומי בעמדותיה. על הערעור באמון שלה, מאז הטבח הנורא בשביעי באוקטובר, שיש בצד השני מי שרוצה דיאלוג לצד האמונה בתהליך דיאלוגי שמבחינתה הוא מוכרח למרות הקושי והכאב הגדול. כמובן דיברנו גם על תקווה.

דרור הוא מייסד ומנהל של ארגון ״כרם נבות״ ארגון העוסק במעקב ומחקר המתמקד במפעל ההתנחלויות. דרור נולד וגדל למשפחה בציונות הדתית. ומהר מאוד מצא את עצמו יוצא מהמגזר ופועל אקטיבית נגד המגמות שהציונות הדתית, בטח החרדלית, מנסה לקדם. 
במהלך הפרק דיברנו קצת על סיפורו האישי והבחירה לפעול 25 שנה נגד מפעל ההתנחלויות. בהמשך דיברנו בעיקר על המציאות בשטחים, על שינוי שיטת הניהול של שטחי הגדה המערבית ועל הריצה המטורפת בבניה, בתשתיות ובכל תחום כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית וכפי שדרור אומר - למעשה למנוע מרחב חיים פלסטיני בשטח. פרטנו את ממצאי הדו״ח שדרור עשה עם צוות מעקב התנחלויות בשלום עכשיו. גלשנו גם לרובד הכללי והרחב יותר, על ההשפעות של הצעדים הללו בשטח ועל המגמות. במהלך הפרק אטקס אומר כי - לעת עתה הוא חושב שאת פתרון שתי המדינות אי אפשר לקדם. לדבריו, את מפעל ההתנחלויות אי אפשר להשיג לאחור. בנוסף דיברנו קצת על חוסר ההצלחה של השמאל לשנות את המגמה בישראל לכיוון של פיוס וסיום הסכסוך לעומת ההצלחה של המתנחלים לקדם את האג'נדה שלהם בפועל ולייצר שיפט תודעתי רחב בחברה הישראלית. וסיימנו בתקווה וכפי שדרור מגדיר ומכנה אותה תקוה שחורה. 

פסית היא חברת קיבוץ מעלה גלבוע, אשת חינוך, ממובילי קבוצת ״דתיים ציונים דמוקרטים״ ומחאת צומת עין הנציב. היא גם בעלת שני פודקסטים מעולים ״פרשה לנשמה״ ו״שיח קצוות״.
 
 במהלך הפרק דיברנו על ילדותה בבית דתי ציוני לברלי בחיפה, ועל הבחירה שלה לא להסתפק, במה שהיא הגדירה, אז, פרוויות ועל בחירתה לנהל אורח חיים יותר ויותר תורני. 
על הסדקים שהתגלו בהמשך הדרך והבחירה בחיים דתיים לא של מאבק והחמרה אלא של נחת שאינה סותרת את החיים ובמאבק איתם. 
על תוצאות הבחירות בסוף 2023 וההכרזה על המהפכה המשפטית שהוציאו אותה לפעילות אקטיבית נגד הממשלה והתנהלותה. 
על ההקצנה בצינות הדתית גם מבחינת התמיכה במהפכה המשפטית וגם בנעשה בשטחים. 
על המשך המאבק ועל התקווה שבסוף התהליך נצליח להחזיר את השפיות ולשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית וליברלית. 

טיטי כרמל הוא מנכ"ל "הורים נגד מעצרי ילדים", ארגון הפועל לקידום זכויות ילדים פלסטינים במערכת המעצר והכליאה הישראלית. לאורך השנים עסק בעבודה הומניטרית, בליווי אוכלוסיות מודרות, ובסיוע לנוער וצעירים בקצה רצף הסיכון. טרנסג'נדר ופעיל חברתי, בעל תואר שני בביבליותרפיה ומתגורר בחיפה עם משפחתו.
במהלך הפרק דיברנו על ארגון ״הורים נגד מעצרי ילדים״ שהוא עומד בראשו כשנה. דיברנו על תופעת מעצרי ילדים פלסטינים מגיל 8 - 18. על הסיבות למעצרים אלו ואיך הם מתנהלים, על תנאי הכליאה, על הקפיצה המספרית הדרמטית במספרי העצורים בעיקר בכמות המעצרים המנהליים. על מערכת המשפט הצבאית שמנהלת אוכלוסייה אזרחית וחוסר הראיה שלה בזכויות ילדים עצורים, בחוסר החשיבה שלה להיבטים אזרחיים כמו שיקום, זכויות עציר, ההשלכות העתידיות על אותם ילדים ועוד ועוד. בנוסף דיברנו קצת על התהליך שטיטי עבר מהיציאה מהארון כטרנסג׳נדר וכמובן על תקווה.

גיל אלכסנדר הוא פנסיונר תושב מעלה גלבוע, יליד צרפת, חבר וועד המנהל של ״פורום המשפחות השכולות״, מתנדב ב״דרך להחלמה״, ופעיל נוכחות מגנה בצפון הבקעה.
אלכסנדר הוא שילוב נדיר ומרתק של זהויות. כמי שגדל בבית צרפתי ליברלי להורים ניצולי שואה, גילה את בני עקיבא דרך אחותו הגדולה, חזר בתשובה, עלה לישראל והשתלב כחבר בקיבוץ הדתי. אך בניגוד לזרם המרכזי בציונות הדתית גיל נותר נאמן לערכים הומניסטיים, ליברלים וסוציאליסטים מובהקים.
במהלך הפרק דיברנו על:
היומנים של אביו כילד במלחמת העולם השנייה ועל השפעתם עליו בתפיסותיו ובפעילותו. 
השילוב הלא טריוויאלי של איש שמאל מובהק בתוך הציונות הדתית.
האקטיביזם בשטח מהסעת חולים מג׳ינין ובית לחם לבית חולים רמב״ם ותל השומר. ועל המפגשים הקשים עם אלימות מתנחלים בפעילות נוכחות מגנה בצפון הבקעה.
על ההתמודדות הבלתי נתפסת עם אובדן שני בניו האהובים שהתאבדו במהלך שירותם הצבאי ועל ההשפעה של האובדן הקשה הזה עם המשך העשייה הפוליטית חברתית שלו.
וכמובן דיברנו גם על תקווה ולגיל בהחלט יש תקווה לעתיד טוב יותר לכל יושבי הארץ הזו.